תמונה אחת שווה אלף מילים עברנו יחד דרך ארוכה. זה התחיל בכך שהיא הגיעה אלי אלמנה טרייה. עובדת זרה שעבדה בישראל כמעט עשור ונישאה לישראלי. המדינה הקשתה עליהם בכל דרך אפשרית. ביום שסוף סוף היא קיבלה ויזת שהייה מכוח הנישואים הם חגגו והיו מאושרים. יום למחרת הוא נפטר מדום לב, גבר בן 40.
שוב היא נותרה חסרת אונים. היא הגיעה אלי אשה מקסימה, שבורה. כמובן שמבחינת המדינה היא היתה צריכה לעזוב. אבל החיים מלאי הפתעות. חברו הטוב תמך בה בתקופת האבל, תמך וליווה אותה חודשים, ממש כמו אח. החודשים חלפו והיחסים בינהם הולידו התאהבות. שמחתי בשמחתה, היא עברה חיים קשים וסוף סוף נראה שהחיים מחייכים אליה. עם זאת הכנתי אותם למלחמה מול משרד הפנים, הכנתי אותם לדרך ארוכה ומתישה.
היה לי ברור שהמדינה לא תאהב את הרעיון, הם היו מוכנים ללכת עד הסוף ולתת בי אמון מלא. הגענו עד בית הדין. ניצחנו. עברו כמה חודשים. היום קיבלתי מהם בוואטסאפ תמונה מרגשת מטקס הנישואים שלהם בחו״ל.
איזה רגע מאושר !!!!
