היא מחכה לו שיבוא…
אשה בת 45, כבר סבתא, נשברת, מתייפחת מבכי.
לאחר שנים של חיי נישואים קשים וגירושים קשים, היא הכירה אותו, אזרח זר. הם חיו יחד בארצו שש שנים, לפני שנה התחתנו.
היא החליטה שהיא רוצה לחיות ליד בתה ונכדיה בישראל. לאחר הנישואים היא חזרה לארץ במטרה שהוא יצטרף אליה לאחר שהמדינה תאשר את כניסתו, היא היתה בטוחה שתוך זמן קצר הם ישובו לחיות יחד.
אכזבה אחר אכזבה, המדינה טוענת שהנישואים פיקטיביים ועומדת על כך. היא לא האמינה! איך? למה? היא הגיעה אלי, ערערנו לבית הדין. בית הדין חייב את משרד הפנים לשלם לה הוצאות של כמה אלפי שקלים ולערוך להם ראיונות. היא פה ובעלה דרך הקונסוליה הישראלית בארצו.
בסיום הראיונות הדמעות חנקו את גרונה…
נמאס לה, היא חוששת שמהתרגשות היא התבלבלה פה ושם בתשובות שענתה…
החלה לבכות בכי של כאב, פורקן של תסכול וגעגועים. כאב לי מאוד. הבטחתי לה שהחלק הקשה מאחוריה, שאני דואגת לה ושהאמת והאהבה ינצחו. רק לא להישבר, אנחנו נלחמות עד הסוף!!!
תהי חזקה רק עוד קצת, בקרוב מאוד הוא יכנס בדלת! האמת מנצחת! האהבה מנצחת! ואני פה כדי לדאוג שזה יקרה.
